החקיקה הרלוונטית בכל הנוגע לזכויות נפגעים בתאונות דרכים הינה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים") והתקנות שהותקנו מכוחו. החוק הינו חוק סוציאלי מובהק אשר נועד להגן על זכויותיהם של הנפגעים בתאונות דרכים.
החוק מספק הגדרה משפטית למושג "תאונת דרכים" ולפיה, תאונת דרכים הינה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ולרבות:
• מאירוע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב או חומר אחר החיוני לכושר נסיעתו של הרכב
• מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו
• אירוע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.
רכב מנועי הינו רכב הנע בכוח מכאני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכאני ברכב ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי (למעט כסא גלגלים, עגלות נכים ומדרגות נעות).
שימוש ברכב מנועי על פי החוק הינו – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב (ובתנאי שהתיקון נעשה במסגרת עבודתו של המתקן), התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.
בהתאם לחוק מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי – לא ייחשב כתאונת דרכים.
ישנם סוגים שונים של תאונות דרכים:
• תאונה שבה מעורבים שני רכבים ויותר
• תאונה שבה לא מעורב רכב נוסף
(בתאונה שכזו כדאי לדאוג לקבלת פרטיהם של עדים לתאונה על מנת להקל על הניזוק בהוכחת התאונה בבואו לדרוש פיצוי בגין נזקיו מחברת הביטוח אשר בדרך כלל אינה מסתפקת במקרים כאלה באישור מהמשטרה הניתן לבקשת הניזוק ובאישור ממוסד רפואי)
• תאונה שבה נפגע הולך רגל
• תאונה שבה נפגע נוסע ברכב שהוא אינו הנהג.
בכל אחת מתאונות הדרכים שלעיל זכאי הנפגע לתבוע פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה ממקור כלשהו:
הנוהג ברכב מנועי חייב לפצות את הנפגע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שבה היה מעורב רכבו של הנהג (נהג/ נוסע שאינו הנהג/ הולך רגל).
בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו.
על אף האמור לעיל, ישנם מקרים אשר החוק הגביל את זכאותם של הנפגעים לקבלת פיצויים בגין נזק שנגרם להם בעקבות תאונת דרכים:
• מי שגרם לתאונה במתכוון;
• מי שהשתמש ברכב ונהג בו ללא רשות ואף מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו ללא רשות;
• מי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע פשע;
• מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט במקרים שתוקף הרשיון פג בשל אי תשלום האגרה;
• מי שנהג ברכב ללא ביטוח או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;
• בעל הרכב או המחזיק בו, אשר התיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בן בהיותו ברכב ובין מחוצה לו.
כאמור לעיל, החוק הינו סוציאלי ונועד להגן על זכויות הנפגע בתאונות דרכים. לפיכך, הוקמה קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים אשר מטרתה לפות נפגע הזכאי לפיצויים על פי החוק אולם אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:
• הנוהג אחראי לפיצוי הניזוק אינו ידוע (תאונת פגע וברח);
• הנהג האחראי אינו מבוטח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מחסה את החבות הנדונה
• למבטח מונה מנהל מורשה לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח בשל כך שהמבטח אינו יכול לקיים את התחייבותיו.
• המבטח נמצא בפירוק.
תקופת ההתיישנות בגין תאונת דרכים הינה בתום 7 שנים מיום קרות התאונה (זאת להבדיל מתביעות ביטוחיות אחרות המוסדרות בחוק חוזי הביטוח שם תקופת ההתיישנות הינה בת 3 שנים מקרות האירוע הביטוחי).
בכל מקרה שאדם נפגע בתאונת דרכים עליו לדאוג לאסוף את כל המסמכים המתעדים את האירוע (כגון אישור משטרה, פרטים על עדים לתאונה וכו') וכן את כל החומר הרפואי מקרות האירוע (מסמכים רפואיים בחדר מיון וכל טיפול אחר שניתן לנפגע לאחר מכן).