• Whatsapp
ראשי » רשלנות רפואית

עורך דין רשלנות רפואית

סיוע עו"ד במימוש זכויות וקבלת פיצויים בגין רשלנות רפואית

רשלנות רפואית יכול שתתבטא במעשה רפואי או הימנעות מביצוע פעולה רפואית, לרבות מסירה או מניעת מידע. כך למשל במקרה בו רופא לא מסר למטופל את כל המידע באשר לקיומו של טיפול חלופי לטיפול המוצע על ידו, הרי שהרופא הפר את חובתו כלפי החולה. הפרת החובה עשויה להצמיח לנפגע זכות לתבוע את נזקיו באם נגרמו כאלה כתוצאה ישירה מאי מסירת המידע כאמור.

כך גם במקרה בו אבחנה שגויה של הרופא אשר בעקבותיה המליץ הרופא על ניתוח ונגרם נזק לחולה בעקבות הניתוח תוכל להקים עילה בעוולה של רשלנות.

ויודגש, בכל ניתוח קיימים סיכונים אולם אי מסירת מלוא המידע ו/או טיפול רפואי לא נאות יש בהם כדי להגביר את הסיכון הגלום ובמידה ואכן נגרם נזק לחולה, ניתן יהיה לבסס תביעה ברשלנות רפואית.

לפיכך תביעה בגין רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת התמחות וידע רב בתחום ספציפי זה.

למשרדנו אשר ייצג בתביעות רבות של רשלנות רפואית יש את הידע והכלים לבחון את התיקים. בנוסף לבחינה המשפטית מקפיד משרדנו לבחון כל תיק ותיק גם מהבחינה הרפואית וזאת באמצעות רופאים בכירים בתחום הרפואי הרלוונטי.

תביעת רשלנות רפואית הינה תביעה לקבלת פיצוי בגין נזק גוף אשר נגרם לאדם עקב טיפול רפואי רשלני שקיבל והיא מהווה ענף בדיני הנזיקין. טיפול רפואי רשלני יכול שיינתן על ידי כל עוסק במקצוע רפואי או פרה-רפואי (רופא, אחות, טכנאי רנטגן, לבורנט, רוקח וכו') ובהתאם תביעה בעילה של רשלנות רפואית יכול שתהא מוגשת נגד כל עוסק במקצוע רפואי או פרה-רפואי. לצערנו, התנהגות רפואית רשלנית מתגלה באלפי ועשרות אלפי מקרים בשנה בכל תחומי הרפואה. בארצות הברית ישנם כמאה אלף מקרי מוות הנובעים כתוצאה של טעויות רפואיות. בישראל כ-2,000 בני אדם מתים מדי שנה ורבים נותרים עם מוגבלויות כתוצאה מהתנהגות רפואית רשלנית. תביעות רשלנות רפואית מוגשות כמעט בכל תחום רפואי. התביעות היקרות ביותר מוגשות בתחום ההריון והלידה והן מהוות כ-10% מכלל התביעות המוגשות לבתי המשפט בגין רשלנות רפואית. תחומים נוספים בהן מוגשות תביעות מרובות בגין רשלנות רפואית הם: איחור באבחון, אבחון שגוי, טעויות במתן מרשמי תרופות וקביעת מינונים, טעויות במהלך ביצוע ניתוחים, אי מתן הסברים הקשורים להליך הרפואי ותקשורת לקויה בין הרופא והמטופל. עם זאת, יש לזכור כי טעויות רפואיות קרו אף בעבר אך הציבור לא היה די מודע לעובדת קיומן וזאת בין היתר מהעובדה שבעבר הרפואה הייתה פטרנליסטית, דהיינו, הרופא היה מחליט עבור החולה והייתה לו אוטונומיה מוחלטת לגבי קבלת החלטות רפואיות כשכיום הרופא חייב לשתף את החולה בשיקולים הרפואיים בסיכויי הטיפול וסיכוניו. הרשלנות הרפואית היא תקלה רפואית אשר בגינה נגרם נזק. עם זאת ראוי לזכור, כי לא כל טעות בטיפול או כישלון של טיפול רפואי, מכל סוג שהוא, מהווה בסיס להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, וכי יש להתייעץ עם עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית כל מקום שישנו חשד לטיפול רפואי רשלני. תחום הרשלנות הרפואית הינו תחום נפרד בדיני הנזיקין אשר כולל חקיקה ופסיקה משלו ומצריך מומחיות רבה. לפיכך, אין להקל ראש בבחירת עורך הדין שכן, תביעות רשלנות רפואית הינן תביעות מורכבות ומסובכות ובחירת עורך הדין עשויה להוות גורם משמעותי בסיכויי הצלחת התביעה. חקיקה רלוונטית: החקיקה העיקרית הרלוונטית להגשת תביעה בעילה של רשלנות רפואית היא פקודת הנזיקין וחוק זכויות החולה. חוק זכויות החולה אשר חוקק בשנת 96' מעגן לראשונה בישראל את סטנדרט ההתנהגות המחייב רופאים, אחיות ועוסקים אחרים בתחום הרפואה המוכרים על ידי משרד הבריאות. מטרת החוק כקבוע בסעיף 1 לחוק, היא לקבוע את זכויות האדם המבקש לקבל טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו. תביעה בעילה של רשלנות רפואית על מנת שניתן יהיה לבסס תביעה בעילה של רשלנות רפואית מוטל הנטל, בדרך כלל על התובע, להוכיח שלושה תנאים מוקדמים: האחד, כי עובדות המקרה עונים על הגדרת הרשלנות היינו, המעשה או החדל מהווים רשלנות רפואית (הגורם נגדו הוגשה התביעה, חב חובת זהירות כלפי הניזוק וכי זו הופרה על ידי המזיק); שנית כי נגרם נזק; ולבסוף כי קיים קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני ובין התרחשות הנזק, היינו, כי הנזק נגרם באופן ישיר כתוצאה מהמעשה או המחדל הרשלני.

על מנת לבסס תביעה בעילה של רשלנות רפואית, ראשית על התובע בד"כ מוטל הנטל להוכיח כי עובדות המקרה עונים על הגדרת הרשלנות הקבועה בחוק, דהיינו, כי לרופא ו/או למוסד הרפואי קיימת חובת זהירות כלפי התובע (הניזוק) וזו הופרה במעשיהם ו/או מחדליהם.

הרשלנות הרפואית יכול שתתבטא במעשה רפואי או במחדל, דהיינו, הימנעות מביצוע פעולה רפואית או במסירת מידע או בהימנעות ממסירתו. כך למשל במקרה בו רופא לא מסר למטופל את כל המידע באשר לקיומו של טיפול חלופי לטיפול המוצע על ידו, הרי שהרופא הפר את חובתו כלפי החולה. הפרת החובה עשויה להצמיח לנפגע זכות לתבוע את נזקיו באם נגרמו כאלה כתוצאה ישירה מאי מסירת המידע כאמור.

כך גם במקרה בו אבחנה שגויה של הרופא אשר בעקבותיה המליץ הרופא על ניתוח ונגרם נזק לחולה בעקבות הניתוח תוכל להקים עילה בעוולה של רשלנות. ויודגש, בכל ניתוח קיימים סיכונים אולם אי מסירת מלוא המידע ו/או טיפול רפואי לא נאות יש בהם כדי להגביר את הסיכון הגלום ובמידה ואכן נגרם נזק לחולה, ניתן יהיה לבסס תביעה ברשלנות רפואית.

יש לזכור תפקיד בית המשפט אינו עשיית צדק אלא לאזן בין האינטרסים השונים העולים במסגרת תביעת רשלנות רפואית. ציפיותיו של החולה מהרופא אשר בידיו הוא מפקיד את גופו ולעיתים אף את חייו תוך ציפייה כי הרופא יעשה כל שביכולתו להעניק לו את הטיפול הטוב ביותר, מחד, והענקת הגנה לרופא על מנת שמחשבותיו יהיו נתונות כל כולן לטיפול מסור בחולה מבלי שהטיפול יהיה מושפע מחששו של הרופא פן יהיה חשוף לתביעת רשלנות רפואית, מאידך. בתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין מהן נורמות ההתנהגות הנדרשת מרופא : "… במסגרת תפקדיו של רופא המטפל בחוליו, עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל… מוטלת עליו גם חובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן… נדרש שלא להסתפק במה שעיניו רואות, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחר החולה הנזקק לטיפולו ואחר ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון…"

המבחן אשר קבעו בתי המשפט לבחינת קיומה של רשלנות רפואית הינו "מבחן הרופא הסביר". במסגרת מבחן זה נשאלת השאלה האם הרופא הספציפי שנגדו הוגשה תביעת רשלנות רפואית לא השתמש במיומנות ו/או מקצועיות ו/או לא נקט מידת זהירות שרופא סביר נבון באותו תחום רפואה היה משתמש או נוקט באותן נסיבות ספציפיות. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת. על הרופא לפעול ובסס החלטותיו על סמך הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית ובניסיון קודם, והכול – בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה.

לפיכך, כאשר הרופא בוחר בדרך מסוימת לטיפול בחולה תוך שהוא שוקל את כלל היתרונות שבטיפול לעומת כלל הסיכונים שבו כאשר לנגד עיניו עומדת אך ורק טובתו של החולה וצמצום נזקיו, כאשר הרופאה הפעיל שיקול דעת מקצועי ומאוזן ובכל זאת התרחש נזק כלשהו כתוצאה מהטיפול, לכאורה אין הדבר מהווה התנהגות רפואית רשלנית. שכן יש לזכור כי הרפואה אינה מדע מדויק ובאופן דומה גם גוף ונפש האדם אינם מכונה אשר כל פעולה מסוימת תוליד תוצאה צפויה מראש. רק נזק אשר נגרם כתוצאה מטעות אשר נובעת ממעשה או מחדל שיש בהם משום סטייה מהנורמות המקובלות והסבירות יחשבו כהתנהגות רפואית רשלנית.

בתביעות בתחום הרשלנות הרפואית בתי המשפט נדרשים לא אחת לשאלה האם הניזוק נתן "הסכמה מדעת" לביצוע ההליך הרפואי – דהיינו – האם ניתנה לניזוק מלוא האינפורמציה בדבר הסיכויים להצלחת ההליך מחד, הסיכונים בביצוע מאידך והאם הובאו בפניו כל החלופות הטיפוליות האחרות. לעיתים גם אם לא הייתה כל התרשלות מצד מבצע ההליך בפעולתו אך לא ניתן לניזוק מלוא האינפורמציה על מנת ליתן הסכמה מדעת לביצוע ההליך הרפואי, גם הפרת חובת הגילוי ומתן מלוא האינפורמציה תוכל לגרור אחריה תביעה בגין רשלנות רפואית ופיצוי הניזוק בגין הנזק שנגרם.

כאמור, הנטל להוכיח, הן קיומה של התרשלות והן קיומו של הנזק הנגרם כתוצאה ישירה מן הפעולה או המחדל הרפואי, מוטל בדרך כלל על התובע – הניזוק. ואולם, במקרים רבים מתקשים התובעים ברשלנות רפואית להוכיח תביעותיהם, כך למשל אשר הניזוק היה מורדם על שולחן הניתוחים ולא היה מודע לפעולות המבוצעות בתוך חדר הניתוח, וחסרים לו פרטים עובדתיים על מנת לבסס את תביעתו ולהוכיח אותה. קשיים אלה והפערים באינפורמציה בין הרופא ובין החולה הביאו את המחוקק ובתי המשפט לקבוע כללים ראייתיים על מנת להקל על הניזוק לעמוד בנטל: כך למשל הכלל הקבוע בפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעד עצמו" אשר מעביר את נטל הראיה לכתפיו של הנתבע להוכיח כי לא התרשל בהתנהגותו. דרך נוספת להתמודד עם ניסיונות המוסדות הרפואיים להסתיר את מעשה רשלני על ידי אי קיום רשומות רפואיות ו/או אובדן רשומות רפואיות, מצא בית המשפט באמצעות פיתוח עוולה נוספת הנקראת "נזק ראייתי" אשר תוצאתה היא, כי מקום שרישום רפואי אבד או לא נעשה כלל, בית המשפט פוטר את הניזוק מלהוכיח את נזקו ונטל ההוכחה ולעיתים אף נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע להוכיח כי לא התרשל במעשיו.

הדרך להוכיח קיומה של התרשלות היא צירוף חוות דעת מאת מומחה רפואי הקובעת באופן ברור כי התנהגות הרופא ו/או המוסד הרפואי חרגה מנורמת ההתנהגות הסבירה והיא עולה כדי התרשלות.

בחוות הדעת המצורפת לכתב התביעה יש להתייחס הן באשר לשאלת קיומה של התרשלות כאמור לעיל והן באשר לסוגיית הנזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההתנהגות או המחדל ובין היווצרות הנזק אשר לגביהם יפורט להלן.

תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית הינה עד 7 שנים מיום התגבשות העילה, כלומר מהמועד בו מתגלה לניזוק כי יש קשר בין הנזק ממנו הוא סובל ובין האירוע הרשלני. המועד הקובע לעניין תקופת ההתיישנות הוא מועד גילוי הנזק אולם אם הנזק ניתן היה לגילוי על פי חוות דעת רפואית והתובע התעלם מקיומו, תקופת ההתיישנות לא תעלה על 10 שנים ממועד גילוי הנזק.

בנזקים אשר נגרמו לקטינים, (לדוגמא בתביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה), תקופת ההתיישנות מסתיימת רק לאחר 7 שנים מיום שלקטין מלאו 18 שנים, דהיינו, תביעת רשלנות רפואית של קטין מתיישנת רק בהגיע היילוד לגיל 25.
במקרים בהם הניזוק הוא מי שמוגדר בחוק כחסוי או כחולה נפש, מירוץ ההתיישנות מסתיים בתום 7 שנים מיום שהניזוק, החסוי/חולה הנפש הפסיק להיות כזה על פי החוק.

ייעוץ על ידי עורך דין המתמחה בתחום נזקי הגוף לאחר אירוע של רשלנות רפואית הינו מאוד מומלץ. עורך דין המתמקצע בתחום של רשלנות רפואית מכיר מקרים דומים, פסיקה מתאימה, רופאים מתאימים שאליהם אפשר להפנותם וביסוס הקשר הסיבתי- על מנת לשמור על זכויותיו של הנפגע.

לאחר שבית המשפט יקבע כי אכן התנהגות הרופא ו/או המוסד הרפואי מהווה התרשלות, יפנה בית המשפט לדון בשאלת הנזק ובהתאם, הפיצוי לו זכאי הניזוק בגין נזקיו.

שיעור הפיצויים נקבע על פי ראשי נזק המתחלקים ל-"נזק ממוני" ו"נזק שאינו ממוני":

במסגרת ראש נזק ממוני יוכל הניזוק לתבוע נזקים כגון: הפסד השתכרות בעבר ובעתיד – שלו ושל בני משפחתו, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאלים, עזרה וסיעוד צד שלישי לו נזקק ויזדקק הניזוק בעבר ובעתי, עלויות לצרכי ניידות, הוצאות נסיעה לטיפולים ובדיקות, עליוית דיור והתאמות לצרכיו החדשים, הוצאות בגין בדיקות רפואיות, תרופות וציוד רפואי.

מעבר לנזקים הממוניים המפורטים לעיל, בסמכות בית המשפט לפסוק לניזוק אף פיצוי בגין נזק לא ממוני. בראש נזק זה נכללים כאב וסבל אשר נגרמו לניזוק ואף אובדן הנאות החיים. במקרים בהם מדובר ברשלנות רבתי, בית המשפט מטיל על הנתבע אף פיצויים עונשיים.

את הנזק נהוג לחלק לנזק מיוחד – כלל הנזקים אשר התגבשו עד למועד מתן פסק הדין ויש עליו ראיות; נזק כללי – כלל הנזקים העתידיים הצפויים ממועד פסק הדין ואילך. במסגרת זו נכללים הן הנזק הממוני המוכח כגון הפסדי השתכרות בעתיד, עזרת צד ג’ בעתיד, הוצאות רפואיות בעתיד וכד’, וכן הנזקים הלא ממוניים (כאב וסבל) הכוללים גם זיקה לפרטי נזק אחרים כגון, שיפור או החמרה אפשריים במצב הניזוק בעתיד, חומרת הפגיעה ותוצאותיה, אובדן סיכוי הניזוק להינשא ולהקים משפחה כתוצאה מהנזק שנגרם לו, קיצור תוחלת החיים של הניזוק, תגובות נפשיות למיניהן וכיוצ"ב .

יובהר, הגשת תביעה לבית המשפט בגין רשלנות רפואית אינה פוגעת בזכויות התובע על פי חוק הביטוח הלאומי, חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחוק הנכים (תגמולים ושיקום). זכותו של ניזוק להגיש תביעה על פי החוקים הנ"ל מתגבשת בהתאם לשיעור הפגיעה והנזק. עם זאת, בתום הדיון בתביעת הרשלנות, בית המשפט ינכה מכל סכום שייפסק לניזוק, כל סכום שקיבל התובע ו/או עתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

תביעה בגין רשלנות רפואית הינה תביעה מורכבת הדורשת התמחות וידע רב בתחום ספציפי זה. לפיכך, מומלץ מאוד שלא לנסות ולטפל בעניין באופן עצמאי וכל אימת שקם חשש לקיומה של רשלנות רפואית, בטרם ייעשה כל מעשה, יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, שכן לעיתים הנפגע בתמימותו סבור כי פניה אל הגורם המזיק תפתור את הבעיה. ואולם, כל פניה שכזו ובעיקר פניה הנעשית בכתב, עלולה לגרום נזק לתביעה עתידית שתוגש בגין המעשה הרשלני. כמו כן יש בכך כדי למנוע בזבוז כספים ומשאבים אשר היו נחסכים אילו היה הנפגע פועל באמצעות עורך דין.

בכל תביעת רשלנות רפואית, על מנת שניתן יהיה להעריך האם יש מקום לעתור לבית המשפט בתביעה בעילה של רשלנות רפואית כדאי ורצוי לאסוף את כל המסמכים הנוגעים למקרה ולפנות באמצעות עוה"ד המטפל למומחה באמצעות מכתב המפרט את כל עובדות המקרה ובו יתבקש המומחה להעריך האם לדעתו התקיימה רשלנות רפואית והערכתו ביחס לקיומו של נזק והיקפו. יצויין כי אף בדיקה זו של המומחה כרוכה בתשלום.

יצויין, כי על פי החוק, מוסד רפואי המחזיק ברשומה רפואית חייב לאפשר למטופל (או עו"ד מטעמו באמצעות כתב ויתור סודיות), לצלם את תיקו הרפואי. בהתאם להוראות חוק זכויות החולה, אי המצאת התיעוד הרפואי כנדרש, מהווה אף עבירה פלילית.

אובדן התיק הרפואי ו/או העדר מסמכים חשובים אינם גוזרים מוות על תביעת רשלנות רפואית. יתר על כן, נוכח חובת הרופאים ו/או המוסדות הרפואיים לקיים רישום ותיעוד מלא הקשור בטיפול הרפואי שניתן למטופל, הן בפסיקת בתי המשפט והן בחוק זכויות החולה, במקרים בהם לא קיים המוסד הרפואי ו/או הרופא את חובתו, עשוי הדבר לסייע בידי התובע בתביעת רשלנות, שכן במקרים בהם מטופל ניזוק במהלך קבלת טיפול רפואי וקיים חשש לקיומה של רשלנות, בהעדרו של התיק הרפואי ו/או מסמכים רפואיים חשובים הקשורים בטיפול שניתן לו, עובר הנטל ההוכחה ולעיתים אף נטל השכנוע אל כתפי הנתבע בתביעת רשלנות רפואית להוכיח כי לא התקיימה כזו. סיטואציה כזו תקל מאוד על התובע לזכות בתביעה בגין רשלנות רפואית. הרציונל הוא שלתובע נגרם נזק ראייתי – דהיינו, כי נשללה האפשרות מן התובע להוכיח תביעתו וזאת שלא באשמתו. נזק כזה עשוי לזכות את התובע בפיצוי.

זאת ועוד, בהעדרם של מסמכים רפואיים וקיומה של מחלוקת עובדתית בין התובע (הניזוק) ובין הנתבע (הרופא) בתי המשפט נוטים יותר לקבל את גרסת התובע, זאת מן הטעם שסביר יותר שהתובע, המטופל, יזכור באופן ברור יותר את הפרטים העובדתיים הקשורים באופן טיפולו מאשר הרופא אשר מטפל באלפי חולים וקיים ספק באשר ליכולתו לזכור את העובדות במדויק בכל מקרה ומקרה בו טיפל.

בהתאם לתשובה שתתקבל מהמומחה יעריך עוה"ד את סיכויי התביעה ושוויה. הסמכות לדון בתביעת רשלנות רפואית נתונה לבית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי בהתאם לשווי התביעה (בית המשפט השלום דן בתביעות עד 2.5 מליון ₪. כל תביעה המוערכת מעל לסכום זה תוגש לבית המשפט המחוזי ולו הסמכות לפסוק כל סכום ללא הגבלה. יצויין כי סכום האגרה לצורך הגשת התביעה גבוהה בבית משפט המחוזי מזו הנגבית בבית משפט השלום.

על המגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית להיות מוכן לכך כי יאלץ לוותר על זכותו לסודיות רפואית. בעצם הגשת התביעה לבית המשפט מביע הניזוק, התובע, את הסכמתו לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הנתבע/ים ולצורך כך עליו למסור כתב ויתור על סודיות רפואית אשר יאפשר לצד שכנגד גישה לתיקו הרפואי של התובע ולבקש מן התובע לעמוד לבדיקה רפואית אצל מומחה מטעמם. כמו כן יש להיערך לאפשרות כי הנתבע/ים יפעילו חוקרים פרטיים על מנת לנסות ולגלות טענות שקריות בתביעה. פעולה זו על אף פגיעתה בפרטיות הוכרה על ידי בתי המשפט כלגיטימית לצורך ניהול ההליך וחקר האמת.

באשר לשכר טרחתו של עורך הדין – שכר טרחתו של עורך הדין מחושב בד"כ באחוזים מהסכום שייפסק לניזוק בין באמצעות פסק דין ובין באמצעות פשרה עם הנתבע. אין הוראה מחייבת לגבי גובה האחוזים שישולמו בגין שכר טרחת עורך הדין והדבר נתון להסכמה שבין עוה"ד והלקוח. עם זאת בד"כ טווח האחוזים נע בין 15% ל-30% בהתאם לשלב בו מסתיים הטיפול בתביעה. עיקר העלויות בתביעת רשלנות רפואית מקורן בהכנת חוות דעת מומחה והוצאות נלוות להגשת כתב התביעה כגון אגרת בית המשפט.

משך הטיפול בתביעה בגין רשלנות רפואית אינו קבוע והוא משתנה מתיק לתיק בהתאם לנסיבות ומורכבות התיק כמו גם לבית המשפט אליו מוגשת התביעה. בממוצע תביעה בגין רשלנות רפואית נמשכת משנתיים ועד ארבע שנים ויותר.

סוגי תביעות בגין רשלנות רפואית

שיתוק מוחין/ שיתוק מוחי (Cerebral Palsy) מוגדר כפגיעה נוירולוגית – חבלה של המוח הגורמת להפרעה בהתפתחות הנורמלית הבלתי בשלה. פגיעה זו גוררת אחריה, בין היתר, הפרעה קשה בתפקוד המוטורי של היילוד, דהיינו, חוסר קואורדינציה בפעילות השריר (בעיקר באיברי התנועה), עם חוסר יכולת לשמור על תנוחה ושיווי משקל.
שיתוק מוחין פוגע בערך באחד מתוך 500 ילדים. כ-10% מהם נגרמים עפ"י הערכות עקב רשלנות רפואית במהלך הריון או לידה.
שיתוק מוחין יכול שיתרחש כבר במהלך ההריון (פגמים מולדים בהתפתחות המוח, מצוקה של העובר, למשל, סיבוכים בחבל הטבור או התנתקותו, מחלות בהן לוקה האם במהלך ההריון כגון אדמת, חוסר חמצן בדם האם, חשיפת העובר לרעלנים שונים), במהלך הלידה (פגות, עובר שנחבל במהלך הלידה, אספיקציה, לידה ממושכת או חפוזה מידי ), או לאחר הלידה, בתקופת הינקות המוקדמת של הילוד (לרוב נובע כתוצאה מחבלות היילוד ובד"כ אינן נגועות ברשלנות רפואית, לעיתים נגרם כתוצאה ממחלות קשות כגון דלקת כרום המוח).
במקרה של לידת תינוק הסובל משיתוק מוחין מומלץ להורים לנסות ולברר את נסיבות היווצרות הנזק, שכן בחלק מן המקרים ניתן היה למנוע את הנזק באמצעות טיפול רפואי ראוי. זאת עוד יותר במקרים בהם אותרו סימני מצוקה עוברית שמקורם בירידה באספקת חמצן בדם המחייבת ביצוע ניתוח קיסרי וחילוץ העובר בטרם יתפתח נזק מוחי.

כיום קיימים קריטריונים לפיהם ניתן לשייך שיתוק מוחין להתנהגות רשלנית של הרופא בניהול הלידה. כך למשל ישנן בדיקות מעבדה המעידות על רמת חמצן בדם חבל הטבור וחשש מפני גרימת נזק מוחי בטרם הוא מתחרש. התעלמות הרופא מתוצאות הבדיקות או לחילופין חוסר מיומנות בהבנתן תהווה רשלנות רפואית ותטיל אחריות על הרופא להיווצרות הנזק לעובר.

כמו בכל מקרה של חשש לרשלנות רפואית, כך גם במקרים של רשלנות רפואית בהריון או לידה, מומלץ ראשית לפנות לעורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית.
בשלב הראשון תיעשה פניה לכל המוסדות הרפואיים אשר נטלו חלק בטיפול האם והעובר להזמנת התיקים הרפואיים בהתאם לחוק זכויות החולה. לאחר מכן יפנה עוה"ד להתייעצות ראשונית עם מומחים רפואיים בתחום הרלוונטי לבדיקת החומר הרפואי ולמתן הערכה לגבי סוגיית הרשלנות וסוגיית סוג הנזק והיקפו.
יצויין כי על אף קיומם של אמצעים מתקדמים לאבחנת שיתוק מוחין, חלק גדול מן המקרים של יילודים הלוקים בשיתוק מוחין, נותרים ללא הסבר לגבי הגורם לפגיעת היילוד. עם זאת, מסקנות בגין סיבת הפגיעה ומועדה ניתן להסיק מסוג הפגיעה כפי שהיא מתבטאת מבחינה קלינית וכן ממיקומה כפי שניתן לראותה באמצעי הדמיה. למשל פגיעה מסוג "דיפלגיה ספסטית" באה לידי ביטוי באיחור ברכישת התקדמות מוטורית וטונוס שרירים נמוך עד גיל שנה, ובבדיקות הדמיה בד"כ הפגיעה היא בחומר הלבן שמסביב לחדרי המוח ודימומים לתוך חדרי המוח, יכולה לרמז על שיתוק מוחין על רקע פגות / משקל לידה נמוך.
לשיתוק מוחין עלולים להתלוות תופעות כגון אפליפסיה, פיגור שכלי, בעיות ראיה, ליקויים במערכת הנשימה ועוד. אבחון שיתוק מוחין נעשה באמצעות בדיקות נוירולוגיות, אמצעי הדמיה כמו אולטרסאונד ו- MRI.
כפי שהובא לעיל, תביעות רשלנות רפואית במקרים של שיתוק מוחין גוררות פיצויים גבוהים ביותר, בין היתר, מן הטעם שהטיפול בילד הסובל משיתוק מוחין דורש עזרה ומשאבים רבים.
יש לזכור כי שיתוק מוחין ופיגור שכלי הינם אך דוגמאות לנזקים העלולים להיגרם לילוד כתוצאה מהתנהגות רשלנית של הרופא המטפל באם ו/או בילוד. ישנם נזקים קלים יותר שאף אותם ניתן היה לאתר במהלך ההריון וליתן להורי העובר לקבל החלטה האם בכל זאת להמשיך בהריון אם לאו, גם נזקים קלים שניתן היה לאתרם או למנעם יכול שיחשבו לרשלנות רפואית אשר יזכו את הילוד ו/או את הוריו בפיצוי בגין הנזק שנגרם.
ברוב רובם של המקרים ניתן היה לאתר מומים אצל העובר כבר בשלב סקירת המערכות. סקירת מערכות מוקדמת נערכת בין השבועות 17-22 להריון על ידי רופא מומחה שעבר השתלמות של שנה לפחות ביחידת אולטראסאונד. סקירת המערכות השניה מבוצעת בין השבועות 24-28 להריון על ידי טכנאי אולטרסאונד או רופא מומחה בעל נסיון של חצי שנה ומעלה.
יצויין כי, סקירת מערכות המבוצעת על ידי רופאים של קופות החולים אינה סוקרת את כל אברי העובר. הבדיקה אורכת כ-15 דקות במהלכה מחויבים הרופאים לבדוק את אברי המוח, לב ואיברים פנימיים. הם הינם מחוייבים לבצע סקירה של הגפיים והפנים, מכאן שמרבית המומים שלא אותרו במהלך בדיקות האולטראסאונד מתגלים באיברים שאינם נסקרים כמו למשל שפה שסועה. בבדיקת סקירת מערכות המבוצעת באופן פרטי ארוכה ומקיפה יותר וניתן לעיתים לבקש בחינה אף של האיזורים אשר לא נבדקים בבדיקות המבוצעות על ידי רופאי קופות החולים. על אף האמור, ראוי לציין כי גם סקירת מערכות המבוצעת על ידי רופאי קופות החולים כוללת לעיתים גם איברים אשר אין חובה לבדוק אותם כאמור.
כפי שהובא לעיל, חלקן של תביעות הרשלנות הרפואית במהלך ההריון והלידה נובעות מביצוע ואבחון לקוי של בדיקות אולטרסאונד. הדבר נובע מחוסר מיומנות ומביצוע חפוז של הבדיקה המובילות לעיתים לטעויות מיותרות ופגמים שניתן היה לאתר בשקידה סבירה הן בביצוע הבדיקה והן בפיענוחה.
התנהגות רשלנית הינה כאשר הרופא או הטכנאי לא אבחן מומים במהלך בדיקת האולטרסאונד. מדובר על מומים אשר צריך היה הרופא/הטכנאי לגלותם אילו נהג כרופא /טכנאי סביר. יצויין, כי גם מקרים שבהם לא הוסבר להורים ההבדל הניכר שבין הסקירות נפסק כי גם זו התרשלות המזכה את ההורים בפיצוי בגין הנזק שנגרם.

שבץ מוחי/ אירוע מוחי – מצב הנגרם כתוצאה מהפרעה באספקת הדם למוח. ברוב רובם של המקרים נגרם עקב חסימה בעורק אחד או יותר מעורקי המוח. אירוע מוחי נמשך בין 2 דק' ל-30 דק'. במהלך אירוע מוחי עלולות להופיע תופעות כגון חולשה בשרירי הגוף, ראיה כפולה או מטושטשת, אובדן חלקי של שמיעה, הפרעות דיבור, קושי בחשיבה, איבוד שליטה על שלפוחית השטן, סחרחורות, אובדן שיווי משקל, התעלפויות, עיוורון, אובדן תחושות, תחושת נימול ועוד.

ישנם גורמי סיכון אשר איתורם וטיפול בהם עשוי למנוע היווצרותו של אירוע מוחי ונזקיו ארוכי הטווח. כך למשל בדיקת אולטרסאונד (ITM) מזהה סיכון מוגבר למחלות לב ולשבץ מוחי על ידי מדידת עובי דופן עורקי הצוואר ומעקב אחר התקדמות טרשת עורקים מוקדמת. הבדיקה פשוטה קצרה ובטוחה. כמו כן ישנה אפשרות לטיפול תרופתי, ביצוע צינתור או ניתוח וכן שינויים באורח החיים אשר יש בהם כדי להפחית את הסיכון ללקות בשבץ מוחי באופן משמעותי. הבחירה בין סוגי הטיפולים צריכה להיות מותאמת לכל מטופל ומטופל בהתאם לגורמים המסכנים בהם הוא לוקה.

תביעות הרשלנות הרפואית רבות נובעות מאבחון לקוי, אי התייחסות לגורמי הסיכון ובכך לאי מניעתו של אירוע מוחי או בחירה שגויה באופן הטיפול או טיפול לקוי.

ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, הכלולים אף הם בקטגוריה זו של ניתוחים, הפכו בעשור האחרון לניתוחים הבלתי חיוניים המבוקשים ביותר בעולם המערבי. ישראל מתבצעים וכ-15,000 ניתוחים מידי שנה.
ניתוח להסרת משקפיים באמצעות לייזר מתבצעים במספר טכניקות אשר כולן מטרתן לתקן בעיות ראיה – אסטיגמציה (צילינדר), בעיות קוצר ראיה, ובעיות ראיה למרחק. הטכניקה הנפוצה ביותר כיום היא טכניקה הנקראת LASIK והיא בעצם שילוב של שתי טכניקות (PRK פגיעת קרן לייזר ישירות בקרנית; ו- LESIK בציעת שכבה דקה בקרנית קיפולה ושיופה ולאחר מכן החזרת השכבה למקומה).
בעקבות הביקוש הרב לביצוע הניתוחים נפרץ השוק, מכונים, מרפאות ובתי חולים לביצוע ניתוחי לייזר צצים כפטריות לאחר הגשם ומתחרים על ליבם של מטופלים פוטנציאליים. התחרות מתבטאת בין היתר בפרסום באמצעי התקשורת, הפעלת אנשי שיווק ומכירות, התקשרויות עם חברות ביטוח, מוסדות בריאות ורשתות אופטיקה. גם הפן השלילי הטמון בכל תחרות הרים ראשו וחלקם של מכונים אינם מקצועיים דיים לביצוע הליך זה, כמו כן, לעיתים מובטחות הבטחות בלתי ריאליות למטופלים תוך הצנעת הסיכונים הטמונים בניתוח זה כמו בכל ניתוח.
יצויין כי בישראל אין כל חובה להחזיק ברשיון לצורך רכישה ושימוש במכשיר לייזר וכן אין כל הגבלה לפתוח מכון לביצוע ניתוחי ליזר ולהעסקת רופא לצורך כך. כמובן שבהעדר חקיקה ואכיפה נפרץ השוק לחלוטין ובאופן טבעי מספר המקרים בהם הסיכונים הגלומים בתהליך מתממשים, הולך וגדל.

רוב תביעות הרשלנות הרפואית המוגשים כנגד מכוני הלייזר להסרת משקפיים מתייחסות למקרים בהם מטופל נותח אף על פי שמצב עיניו בטרם הניתוח לא מאפשר ביצוע הניתוח (למשל כאשר המטופל סובל ממחלות עיניים שונות, מטופלים בעלי קרנית דקה במיוחד, מטופלים הסובלים מסכרת וכו'). כמו כן, כאמור, ישנה נטייה של המטופלים להתייחס להליך זה כאל הליך קוסמטי גרידא ולא לתת את הדעת לסיכונים הכרוכים בו. גם המכונים מצידם מעדיפים את גישת החולים ולעיתים מצניעים ככל שניתן את המידע על הסיכונים ולא מסבירים למטופל את הדברים באופן פרטני. התנהגות זו אף היא נכנסת לגדרה של הרשלנות הרפואית.
חוק זכויות החולה ופסיקת בתי המשפט קובעים כי הרופאים ו/או המוסד הרפואי אינם יוצאים ידי חובתם אם מספקים את ההסבר ביום אשר נקבע לביצוע הניתוח, שכן יש לאפשר למטופל להבין את הדברים, לחשוב עליהם, להעריך את כל המידע שניתן לו ואף שתהא לו את ההזדמנות להתייעץ שוב ולשאול שאלות נוספות בטרם יחליט.

הנזק והפיצוי: פגיעה בעיניים / בראייה מקפלת בתוכה פגיעה תפקודית, פגיעה בכושר עבודה ואיכות חיי הניזוק. ובהתאם לכך הנפסקים סכומי הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית בהסרת משקפיים.

על אף כל האמור לעיל, כמו בכל מקרה של חשד לרשלנות רפואית, לא כל כישלון והתממשות סיכון מהווה רשלנות רפואית, ויש לפנות לעו"ד המומחה בתחום הרשלנות הרפואית ולרופא מומחה בתחום הספציפי ביחד עם כל החומר הרפואי הנוגע למקרה הספציפי על מנת להעריך האם אכן התקיימה רשלנות רפואית, מהו הנזק שנגרם בעקבות התנהגות זו והיקפו.

ניתוח שכיח נוסף בתחום הניתוחים הפלסטיים הוא ניתוח האף אשר מטרתו היא להעניק למנותח מראה מעודן יותר של האף תוך התאמת הנחיריים ולעיתים אף התאמה בין האף לשפה העליונה תוך שמירת הפרופורציות בפני המנותח.
לפני הניתוח מחוייב המנתח לבדוק גם את פנים האף וזאת בפרט אם יש סטייה של מחיצת האף על מנת שלא לגרום להיצרות וחסימה של דרכי האוויר וגרימת קשיים בנשימה. הימנעות הרופא מבדיקה מקיפה של פנים וחוץ האף עשויה כאמור לגרום לנזקים קשים והיא מהווה חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר וככזו, עלולה להוביל להגשת תביעת רשלנות נגד המנתח וקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם.

כמו בכל ניתוח גם בניתוח פלסטי של האף עלולים להיגרם סיבוכים ונזקים. אחד הסיבוכים הנפוצים, כפי שצויין לעיל, פגיעה והצרות או חסימה בדרכי האוויר וקושי בנשימה. מדובר בנזק אשר לו משמעות תפקודית בעיקר אצל אנשים אשר עבודתם כרוכה במאמץ פיזי. כמו כן עלולים להיווצר תוצאות אסתטיות בלתי סבירות כמו חוסר סימטריה, אף עקום או קמט של קצה האף.

ניתוח להגדלת חזה הינו בין הניתוחים הפלסטיים המבוקשים ביותר. בהליך זה מוכנסים שתלים (בד"כ שתלי סיליקון) לחזה של המטופלת ובכך מוגדל נפח השד. קיימות טכניקות שונות לביצוע ההליך ומטרתו ליצור מראה טבעי של השד תוך הקטנת וטשטוש הצלקת באזור החדרת השתל ככל שניתן.

הסיבוך הנפוץ ביותר אם כי שכיחותו קטנה עם ההתקדמות באיכות השתלים הינו מצב של התקשות קופסית השד עד למצב של עיוות צורת השד המחייב הוצאת השתל.סיבוך נוסף הינו זיהום באזור הניתוח עד למצב של זיהום השתל עצמו והצורך להוציאו. כמו כן קיימים סיכונים של חוסר סימטריה בין השדיים וצלקות גדולות מהמקובל. נוכח העובדה שלחזה הנשי משמעות רבה מבחינת דימוי הגוף, נזקים קשים בשדיה של מטופלת, (צלקות, עיוותים וחוסר סימטריה) עלולים להיגרם למטופלת אף נזקים נפשיים וזאת בשל פגיעה בדימוי הגוף, פגיעה בזוגיות ופגיעה בביטחון העצמי. כל אלה יילקחו בחשבון בעת פסיקת הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית בגין הגדלה / הקטנה של החזה.

בשנים האחרונות הולכת וגדלה בעולם המערבי התופעה של ביצוע הליכים כירורגיים שאין בהם נחיצות רפואית והם כל כולם אסתטיים וקוסמטיים.

למצער, ניתוחים אלה נתפסים כהליכים קוסמטיים קלים ונטולי סיכונים תוך התעלמות מהעובדה כי המדובר בניתוח של ממש לכל דבר ועניין, לרבות הסיכונים הכרוכים בכל ניתוח כמו סכנת זיהום, אשר למצער, לעיתים מתממשים. כך למשל ניתוח הסרת משקפיים בלייזר, ניתוחים פלסטיים למיניהם (ניתוחי אף, אוזניים, שפתיים, מתיחות פנים ובטן, השתלות שיער, שחזור קרום בתולין, הגדלה והקטנה של החזה ועוד'.

נוכח הפופולאריות של ניתוחים אלה והעובדה שהרפואה הקוסמטית אינה מוסדרת בחוק ואינה מפוקחת על ידי משרד הבריאות, הוקמו בשנים האחרונות מספר רב של מרפאות ובתי חולים פרטיים העוסקים בתחום הניתוחים הפלסטי ולמצער לא כולם מקפידים על סטנדרטים רפואיים סבירים. כתוצאה מכך, עלה ביחס ישיר אף מספר התביעות המוגשות בגין רשלנות רפואית כנגד מנתחים פלסטיים ומרכזים רפואיים אשר מבצעים ניתוחים מסוג זה.

בהתאם לחוק רק לרופא שהוסמך על ידי משרד הבריאות מותר לבצע טיפול רפואי, לפיכך, בכל מקרה שהטיפול מבוצע על ידי מי שאינו רופא , מתבצעת עבירה פלילית בניגוד לפקודת הרופאים. במכוני הטיפול הקוסמטי למיניהם יש רופאים שאין להם הכשרה לעסוק ברפואה פלסטית אסתטית וכאשר הם מייעצים או מטפלים בחולה למעשה מופרת חובת הגילוי ומתבצע מעשה רשלני.

בתי המשפט נוקטים גישה מחמירה במיוחד במקרים בהם מתגלה רשלנות רפואית בהליכים בלתי חיוניים שאינם מוגדרים כחירום ולצורך הצלת חיי אדם, וזאת בדרך של קביעת חובת זהירות גבוהה ביותר מצד רופאים ומוסדות רפואיים למיניהם. נוכח העובדות שאין כל דחיפות לביצוע ניתוחים מסוג זה, הניתוח נקבע מראש והוא מבוצע במסגרת פרטית תמורת תשלום, כל אלה הובילו את בתי המשפט בישראל להטיל על מבצעי ההליך אחריות מוגברת כלפי המטופל – לבדוק היטב האם הפונה הינו מועמד מתאים לביצוע ההליך, ליתן למטופל הסבר מלא, מפורט וברור בנוגע להליך ולסיכונים והסיבוכים הכרוכים בביצוע בו, כך שהמטופל יוכל להבין את ההסבר וליתן "הסכמה מדעת" לביצוע הניתוח. המבחן המקובל לבחינת שאלת ההתרשלות, אשר פותח על ידי בית המשפט, הינו מבחן הרופא הסביר – על התובע להוכיח (באמצעות חוו"ד רפואית) כי הרופא נהג שלא כפי שרופא סביר צריך היה לנהוג נסיבות העניין בהתאם לידע הרפואי והעדכני אשר היה קיים בשעת המעשה והתבסס על הספרות הרפואית ונסיון קודם תוך התאמה לנורמות המקובלות אותה עת בעולם הרפואה.

כאשר מטופל ניזוק כתוצאה מביצוע ניתוח פלסטי כלשהו יש לבחון האם המדובר בנזק אשר נגרם כתוצאה מהתנהגות רפואית רשלנית בשלבים שלפני הניתוח, בשלב ביצוע הניתוח או במעקב שלאחר הניתוח.

כאשר יש חשש לרשלנות רפואית, מומלץ לפנות לייעוץ עם עו"ד הבקיא בתחום הרשלנות הרפואית ומומחה רפואי בתחום הרלוונטי ביחד עם כל החומר הרפואי הנוגע לעניין על מנת שניתן יהיה להעריך האם אכן התקיימה רשלנות רפואית והערכת סוג הנזק שנגרם והיקפו.

תביעת רשלנות רפואית בכלל וכך גם תביעת רשלנות בגין ניתוח פלסטי רשלני חייבת להיות נתמכת בחוות דעת רפואית מאת מומחה בתחום הרלוונטי לפיה התנהגות הרופא המטפל חרגה מסטנדרט הרופא הסביר ובכך התקיימה התנהגות רפואית רשלנית וכן הערכה לגבי סוג הנזק והיקף הנזק אשר נגרם כתוצאה ישירה מרשלנות זו. לעיתים לנזק הגופני אשר נגרם כתוצאה מהניתוח מתלווה אף נזק נפשי. במידה וקיים נזק בתחומי רפואה נוספים, יש לצרף לכתב התביעה אף חוות דעת רפואית של מומחים בתחומים אלו.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין כבר בשלב הראשוני עם התגבשות העילה, לצורך איסוף כל התיעוד הרפואי ופניה למומחים רפואיים לצורך קבלת חוו"ד וכן על מנת להימנע מביצוע מטעויות אשר יש בהן כדי לגרום לקשיים בניהול תביעה עתידית נגד הרופא ו/או המוסד הרפואי.

אם טרם עברת ניתוח קוסמטי, להלן מספר המלצות כיצד להימנע מנזקים אפשריים ומיותרים:

  • בהתאם לתקנות משרד הבריאות, ניתוח פלסטי ייעשה אך ורק על ידי רופא בעל תעודת מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. (ניתוחי אף רשאי לבצע גם רופא אף אוזן וגרון, וניתוחי עפעפיים מוסמך לבצע גם רופא עיניים). בכל מקרה כדאי שהרופא המבצע את הניתוח יהיה מומחה בכירורגיה פלסטית וכדאי לבדוק אף את נסיונו המקצועי בתחום.
  • חשוב להקפיד על פגישות (לפחות שתיים) ארוכות ומסודרות עם הרופא אשר עתיד לבצע את הניתוח וזאת די זמן בטרם מועד הניתוח על מנת שניתן יהיה לעבד את כל האינפורמציה ובמידת הצורך לבצע התייעצות נוספת.
  • יש לדאוג לקבל הסבר מלא על הליך הניתוח, סיכונים וסיכויים, סיבוכים אפשריים והסבר מפורט בגינם. כדאי לדרוש דפי הסבר על מנת שניתן יהיה לקרוא אותם בנחת ולהכין שאלות אשר עולות מן המידע.

ברית המילה הינה ניתוח לכל דבר אשר מבוצע באיבר מין זכרי בריא. בכל שנה מתגלים מקרים של רשלנות בביצוע הליך ברית המילה ובחלק גדול הנזק הינו בלתי הפיך.
על סמך מחקרים שנערכו בעניין ברית המילה המסקנה היא אחת – אין כל הצדקה רפואית לביצוע ההליך. המדובר בביצוע שינוי כירורגי באיבר מין בריא ובהעדר נחיצות רפואית וללא "הסכמה מדעת" של המנותח, ביצועו אינו עולה בקנה אחד עם האתיקה הרפואית.

גם ניתוח זה, כמו כל ניתוח אחר טומן בחובו סיכונים וסיבוכים לא מעטים אשר חלקם אינם ניתנים לתיקון ונזק הוא בלתי הפיך. הסיבוך השכיח ביותר כתוצאה מברית המילה הוא נזק לשופכה כך שכאחד מכל עשרה ילדים יזדקקו לניתוח להרחבת פתח השופכה; לעיתים המוהל או מבצע ברית המילה לא הסיר את כל החלק הנדרש ונוצר עודף עור עורלה; מאחר שאיבר המין הזכרי מלא בכלי דם לעיתים עלול להיווצר דימום קשה המצריך פעולה כירורגית לעצירת הדימום; סיבוך נוסף כתוצאה מברית המילה הינו תסביב של איבר המין – איבר המין הסתובב ב-90 מעלות כתוצאה מאיחוי העור בצורה בלתי תקינה; כמו כן קיימים סיבוכים כמו חוסר עור, ציסטות באיבר המין, זיהום קשה ואף כריתת חלק מאיבר המין.

הסטטיסטיקה לגבי סיבוכים הנובעים מברית מילה אינה גלויה לעיני הציבור. אמנם ישנה חובה של בתי החולים לדווח על תינוקות המגיעים לבתי החולים עקב הסתבכויות בהליך המילה אולם מידע זה אינו גלוי לעיני הציבור. בכנס רופאים שהתקיים בבית החולים שניידר בפתח-תקווה הוצגה סטטיסטיקה לפיה שיעור הסיבוכים בהליך המילה עומד על שיעור של אחד ל-50 כאשר מבצע המילה הוא מוהל ואילו אחד למאתיים כאשר מבצע המילה הוא רופא.

ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית נגד מבצע ברית המילה מקום שהתנהגותו הרשלנית גרמה לנזק וזאת עד הגיעו של היילוד (הניזוק) לגיל 25 שנים (7 שנים מיום שהניזוק הפך בגיר בגיל 18).
בתי המשפט מחמירים עוד יותר כאשר מדובר ברשלנות רפואית בהליכים רפואיים בלתי חיוניים ושאינם בעלי הצדקה רפואית כמו ברית המילה ומטילים חובת זהירות גבוהה על מבצעי ברית המילה תוך שימת דגש על חובת הגילוי החלה עליהם כלפי הורי הנימול בדבר כל הסכנות והסיבוכים הקיימים כתוצאה מהליך זה.

בעבר קבע בית המשפט כי חה"כ ניסים זאב מסיעת ש"ס התרשל בביצוע ברית מילה וחויב לשלם פיצוי בסך 800 אלף ₪ לאחר שביצוע ברית המילה הוביל לנשירת 2/3 מאיבר המין של הנימול. סכומי הפיצויים הנפסקים על ידי בתי המשפט בישראל בגין רשלנויות במהלך ברית המילה עולים מידי שנה.

רשות הרופאים המטפלים בנשים הרות עומדים אמצעי אבחון רבים ובדיקות מתקדמות לאיתור מומים ולאבחון מצב העובר. אף על פי כן, כשליש מסך תביעות הרשלנות המוגשות לבתי המשפט בישראל ובארצות הברית מתייחסות לרשלנות רפואית במהלך הריון או בלידה. הסיבות לכך נובעות, בין היתר, מהעובדה שהריונות ולידות שכיחים יותר ביחס לניתוחים וטיפולים רפואיים אחרים. סיבה נוספת נובעת מתקופת ההתיישנות הארוכה של תביעות רשלנות רפואית בהריון או בלידה, המתיישנת רק בתום 7 שנים מיום הגיעו של היילוד לגיל 18, דהיינו, תביעת רשלנות רפואית בהריון או בלידה ניתן להגיש לבית המשפט עד אשר ליילוד ימלאו 25 שנים. גם להורים אשר תופסים את תקופתההריון והלידה כתקופה המשמעותית בחייהם ישנה נטייה שלא למחול על כל פגיעה בעובר, גדולה כקטנה, וההורים ישקיעו את מיטב מאמציהם וכספם על מנת שהרופא המתרשל יבוא על עונשו (גם אם במקרה אחר למשל בניתוח שלהם שבמהלכו נגרם להם נזק כתוצאה מהתרשלות, היו נוטים יותר למחול על זכויותיהם ולא להגיש תביעה).

הפיצויים הנפסקים על ידי בתי המשפט בתביעות רשלנות רפואית בהריון ובלידה הינם גבוהים ביחס לתביעות רשלנות רפואית אחרות וזאת נוכח העובדה שהנזק שנגרם ליילוד נפרס על כל תקופת חייו מיום היוולדו ועד ליום מותו.

להלן מספר דוגמאות למקרים בהם נחשבה התנהגות רופאים כרשלנות רפואית בהריון ובלידה:

  • התרשלות בביצוע לידות מכשירניות (ואקום/מלקחיים)
  • הימנעות מביצוע ניתוח קיסרי כאשר נדרש כזה. לעיתים ניתן להעריך כי ניתוח קיסרי עדיף על לידה רגילה אולם הרופאים משיקוליהם מעדיפים את הלידה הרגילה ולא ששים לבצע ניתוח קיסרי
  • חוסר מיומנות בביצוע ו/או בפיענוח בדיקות אולטרסאונד
  • הימנעות מהפניית האם לבדיקות במהלך ההריון או אי התייחסות לתוצאותיהן
  • העדרו של רופא במקום ובזמן המחייב נוכחותו
  • המנעות מליתן לאם את מלוא האינפורמציה על האפשרויות העומדות לפניה. למשל כאשר מדובר בהריון בסיכון (למשל כאשר היו הפלות קודמות או מחלות כרוניות של האם, לידות מקודמות, ריבוי עוברים, סכרת הריונית, רעלת הריון וכדומה) על הרופאים ליתן לאם את מלוא האינפורמציה על הסיכויים והסיכונים שבהריון שכזה ולאפשר לה לקבל החלטה על סמך כל הנתונים האם ברצונה להמשיך את ההריון או להפסיקו.

התרשלות רופא בהמלך ההריון ו/או הלידה עלולה להוביל לנזקים חמורי בלתי הפיכים לעובר ו/או לאם. למשל כאשר התנהגות הרופא במהלך ההריון ו/או הלידה גרמה נזק לילוד המתבטא בשיתוק מוחי או פיגור שיכלי. כפי שיפורט להלן נזקים אלה חמורים ביותר ובהתאם לכך בתביעות רשלנות רפואית אלה נפסקים פיצויים גבוהים מאוד במליוניובעשרות מליוני שקלים.

מידי פעם אנו מזדעזעים מכתבה המופיעה בעיתונים המגלה כי רופא או רוקח טעה במתן תרופה מסויימת או מינונה לחולה וכתוצאה מכך נגרם לחולה נזק חמור ואף מוות. כדאי לדעת שאין המדובר בתופעה שולית בלבד אלא במכה עולמית של ממש. מחקרים שנערכו ופורסמו בעשור האחרון העלו גילויים מזעזעים לפיהם מדובר בתופעה ענקית במימדיה וכי מספר מקרי המוות הנגרמים כתוצאה מטעויות במתן תרופה או במינונה מגיעים למספר בלתי נתפס של כ-40 אלף מקרי מוות, מספר זה זהה כמעט למספר האמריקאים המתים מתאונות דרכים או מסרטן השד. מחקר אשר נערך ביוטה שבקולורדו, העלה שאחד מכל 25 מאושפזים, חווה על בשרו טעות במתן תרופה וכי בכעשירית מהמקרים הובילה הטעות למותו של החולה.

תהא זו טעות לחשוב שתופעה זו אינה מתרחשת בישראל או שאינה כה גדולה במימדיה. מחקרים שנערכו בישראל מעידים על תופעה חמורה ומדאיגה ביותר, לפי תוצאות המחקרים נעשות כ-350 טעויות מרשם בכל יום. הסיבות לטעויות גורלית אלה אינן מעודדות אף הן – הטעויות כולן, מקורן בחוסר ידע של הרופא על עברו ומצבו הרפואי של החולה.

בהתאם להערכות של האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות, בארץ מתרחשים כ-42,000 אירועים חריגים וכ-1,850 חולים מתים מידי שנה כתוצאה מטעויות במתן מרשם או במינון תרופות.

נזקים כבדים ואף מוות נגרמים בבתי החולים כתוצאה מזיהומים. לאחרונה פורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, מחקר מטעם האיגוד הישראלי הניאונטלי (לרפואת פגים ויילודים), אשר מסקנותיו מעוררות דאגה. זיהומים הנגרמים כתוצאה מרמת סטריליזציה ירודה בבתי החולים גורמת לנזקים כבדים למאות חולים ואף למוות של חולים.
מוות של חולים שנפטרו שלא כתוצאה ממחלתם, במקרים רבים נובע מאבחון וטיפול מאוחר בזיהום בדם.

על אף קיומה של הבעיה אין כל הנחיות בדבר ביצוע בדיקות רפואיות לצוותים הרפואיים, כמו כן אין כל הנחיות בדבר מחזור הציוד החד פעמי (אשר בהעדר תקציב במקום להיות חד פעמי ממוחזר), איזה ציוד מותר למחזר, מי בעל הסמכות לבצע מחזור , כיצד יש למחזר ולחטא את הציוד וכו'.
הצפיפות בבתי החולים, מצוקת חדרי בידוד והיעדר צוותים רפואיים מחמירים עוד יותר את הבעיה שכן אלה מובילים לזניחת הכללים בדבר ההגיינה הרפואית הבסיסית.

האוכלוסייה הפגיעה ביותר הם הפגים. כ-480 פגים קטנים לוקים מדי שנה בזיהום בדמם ועלולים לסבול מנזקים תמידיים וכ-80 פגים קטנים נפטרים מדי שנה עקב זיהומים. כמו כן חולים הנזקקים לפעולות פולשניות נחשפים באופן מיוחד לסכנת זיהום, ככל שרמת הסטריליות יורדת, כן עולים הסיכונים למנותח.

נתח נכבד מסך התביעות המוגשות לבתי המשפט בגין רשלנות רפואית נוגעות לגילוי מאוחר או איחור באבחון מחלות או גידולים או באבחון שגוי של מחלה.
לרוב מדובר במקרים בהם החולה מתלונן בפני הרופא על סימפטומים אשר יש בהם כדי לעורר חשדו של הרופא לגבי מחלה ממנה סובל החולה המחייבת ביצוע בדיקות מקיפות כגון בדיקת CT, MRI וכו'.

בתביעות רשלנות רפואית בגין איחור באבחון או טעות באבחון, רופא המשפחה הוא בד"כ הראשון בשרשרת המטופלים שכן אליו מגיע לראשונה המטופל ומתלונן על מצבו הבריאותי. תפקידו של רופא המשפחה אשר נדרש לידע והבנה רב בתחום רחב של מחלות, ועליו להסתמך על כלל הידע המקצועי שבידיו וליישמו על המקרה הספציפי, עליו לשקול מהן הבדיקות המתאימות ולשלול אפשרויות של מחלות שכיחות בהתאם לסימפטומים עליהם מתלונן החולה – האבחון נעשה בשיטת האלימינציה ולפיכך איחור באבחון של מחלה השכיחה ביותר או לחילופין אבחון שגוי, יוצר חזקת התרשלות מצד הרופא. על רופא המשפחה למיין את התלונות לאלה הדורשות פניה לרופא מקצועי מומחה ולכאלה אשר יכול הוא לטפל בהן בידע ובכלים העומדים לרשותו. על רופא המשפחה לבצע מעקב אחר מצבו הרפואי של המטופל לרבות בחינת הבדיקות אותן מבצע המטופל והמשך הטיפול המתחייב מהן.

כאמור, רופא המשפחה הוא הראשון בשרשרת המטפלים ולפיכך בתביעות רשלנות רפואית במרביתן מוגשות גם (ולעיתים רק) נגד רופא המשפחה בין בגין איחור/ טעות באבחון, בין בגין מרשמים שגויים או מינונים שגויים של תרופה, אי וידוי קבלת תוצאות בדיקות או עיון בהן בזמן סביר או בשקידה ראויה, אי התייחסות נאותה לתוצאות הבדיקות ואף חוסר יוזמה בפניה למטופל לחזור ולקבל טיפול רפואי מקום שתוצאות הבדיקות שביצע חייבו קבלת טיפול.

לשם הדוגמא בלבד תובא התייחסות לאיחור באבחון גידול סרטני בשד האישה: קיימות מספר בדיקות לאיתור גידולים סרטניים בשדיים בשלבים מוקדמים. המשמעות של איתור גידול סרטני בשלב מוקדם היא קריטית ועשויה להציל חיים. הבדיקות אשר אותן יש לבצע לאיתור מוקדם של סרטן השד, בין היתר, הן: בדיקת ממוגרפיה – צילום רנטגן של השד ובמקרים בהם מתגלים תהליכים חריגים יש לבצע בדיקת אולטרסאונד אשר אם תצביע אף היא על חשש לגידול סרטני יש לבצע בדיקת ביופסיה אשר במהלכה נלקחת דגימת תאים מהשד לצורך אבחון. ישנן מספר שיטות לביצוע הביופסיה וההחלטה על אופן ביצוע הבדיקה היא בידי הרופא בהתאם לממצאים המתייחסים לסוג הגידול ונסיבותיו.
שיטת הדירוג החדשה אשר נכנסה לתוקף בינואר שנת 2003 קובעת 4 שלבים בהתפתחות סרטן השד (שלב 0 מתאר מצב שבו הגידול נמצא בתעלת החלב ללא יכולת להתפשט ואילו שלב 4 מתאר מצבים שונים של גידול סרטני בשלב מתקדם), בהתאם לשלב בו נמצא הגידול תיקבע הדרך לטיפול בגידול.

המבחן שנקבע על ידי בתי המשפט לבחינת קיומה של רשלנות רפואית הינו מבחן "הרופא הסביר". בהתאם לכך, נבחנת סבירות התנהגות הרופא על פי אמות המידה המקובלות בתקופה הרלוונטית ועל פי הידע הרפואי שהיה ידוע בשעתו – האם הרופא הספציפי התנהג באותה עת על פי הסטנדרט המצופה מרופא סביר בנסיבות העניין. יודגש כי בתי המשפט קבעו בשורה של פסקי דין כי על רופא המשפחה הסביר להתעדכן באופן קבוע בספרות המקצועית ולשמור על רמת מקצועיות והבנה גבוהה ביחס לתחומי רפואה ומחלות שונות.
תשובה שלילית תוביל להטלת אחריות על הרופא המתרשל ו/או על המוסד הרפואי. אולם, כפי שהובא לעיל, אין די בקיומה של התרשלות ויש להוכיח קיומו של נזק אשר נבע באופן ישיר מהתנהגותו הרשלנית של הרופא.

לפיכך, כאשר הרופאים איחרו לאבחן קיומו של גידול סרטני בשד בנסיבות בהן רופא סביר היה מאבחן וצריך היה לאבחן את קיומו, לכאורה קמה עילה להגשת תביעה בגין התנהגות רפואית רשלנית נגד הרופאים ו/או המוסד הרפואי המתרשל.
במסגרת שאלת גובה הפיצוי שוקל בית המשפט, בין היתר, בשלב הגילוי ובאפשרויות ההחלמה.

כאשר מוגשת תביעת רשלנות רפואית של רופא המטפל מטעם קופות החולים, די בתביעת קופת החולים שכן לקופת החולים קמה אחריות שילוחית בגין מעשיו של רופא מטעמה. ראוי אף לציין כי קופות החולים הן בעלות "כיס עמוק" יותר מן הרופא המטפל עצמו ועובדה זו מהווה שיקול משיקולי בית המשפט הן בהטלת האחריות והן בפסיקת גובה הפיצויים.

אוטם שריר הלב – הידוע בכינויו כ"התקף לב", זהו מצב שבו נוצרת חסימה באחד או יותר מהעורקים הכליליים אשר תפקידם הובלת הדם אל הלב, זו עלולה להוביל להפסקת פעימות הלב, הפסקת אספקת דם וחמצן לכל תאי הגוף וכתוצאה מכך למוות. לא כל מקרי התקפי הלב מובילים למוות ולעיתים חסימת העורקים גוררת סיבוכים כגון אי-ספיקת לב, הלם, הפרעות בקצב הלב, דלקת קרום הלב, ותסחיף ריאתי.

סימפטומים המעידים על מצב של אוטם שריר הלב הינם כאבים בחזה, זיעה קרה, שיהוקים, סחרחורות, עילפון, עייפות קוצר נשימה ועוד.
השעות הראשונות מקרות התקף הלב הינן גורליות. מחקרים מראים כי לאדם המטופל בתוך 3-4 שעות מקרות האירוע יש סיכויים גבוהים בהרבה להישאר בחיים מאדם אשר לא קיבל טיפול כלל או אדם אשר טופל בשלב מאוחר יותר.

הטיפול באדם הלוקה בהתקף לב כולל ביצוע מהיר ככל שניתן לפתיחת כלי הדם הכלילי החסום, בין אם על ידי צינתור (החדרת קטטר לתוך צינור חלול בגוף החולה), ובין אם על ידי טיפול בתרופות אשר מטרתן להמיס את קרישי הדם. (לעיתים תביעת הרשלנות מתייחסת לאופן ביצוע הצינתור או לחילופין לא אי ביצועו כלל או לחילופין לאי מסירת מידע לחולה על האפשרויות הרפואיות העומדות לרשותו בטרם יחליט על דרך הטיפול בו).

אי ספיקת לב- ‎Congestive heart failure ‏ CHF / CCF- ‎Congestive cardiac failure ‏ – מצב שבו הלב מתקשה באספקת דם בהתאם לדרישה המטבולית של הגוף. הסיבות העיקריות למצב זה נובעות ממחלות לב או מחלות בכלי הדם, יתר לחץ דם, חוסר דם ועוד.

דום לב – מצב בו עקב כשל של הלב בכיווץ יעיל בשלב הסיסטולי נוצרת הפסקה פתאומית בפעילות מחזור הדם. חוסר בחמצן כתוצאה מחוסר באספקת הדם גורם למוות של תאים. הלוקים בדום לב עלולים לאבד את ההכרה כתוצאה מחוסר חמצן חוסר חמצן במוח ולהפסקת נשימה הגוררת עצירת פעולת הלב. הטיפול העיקרי הראשוני באדם הלוקה בדום לב הוא ביצוע החייאה.

רוב תביעות הרשלנות הרפואית במקרים המצויינים, בתחום הקרדיולוגיה, מוגשות לבתי המשפט בגין אי אבחונה של בעיה לבבית בטרם התרחש האירוע, רשלנות בביצוע צינתור, אי אבחון האירוע והענקת טיפול נכון אשר גרמו להעצמת הנזק לשריר הלב ואף למותו של המטופל. ברוב רובן של התביעות הנתבעים הם רופא המשפחה וקופות החולים אשר התרשלו בזיהוי התסמינים או צוותי מגן דוד אדום או צוות נט"ן או בית החולים בגין טיפול רשלני בחולה.

ככלל, כאשר מטופל פונה לכל גורם רפואי שהוא, ומתלונן על סימפטומים שיש בהם להעלות חשש להתקף לב, עליו לנקוט בכל האמצעים הקובלים לאבחון או לשלילת מצב זה, לרבות ביצוע בדיקות כגון, בדיקת א.ק.ג, בדיקת אנזימים בדם. באם אין באפשרות הרופא ו/או המוסד הרפואי לעשות כן, עליו להפנות את המטופל ללא דיחוי לבית חולים לביצוע הבדיקות וקבלת טיפול ראוי. אם רופא ו/או מוסד רפואי לא פעל כאמור, יש לבחון אפשרות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

בהתאם לחוק זכויות החולה התשנ"ו-1996 פעולות רפואיות המנויות בתוספת לחוק (ניתוחים למעט כירורגיה זעירה, צינתורים של כלי דם, דיאליזה, טיפול ברדיותרפיה, טיפולי הפריה חוץ גופית וכימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים), מחייבים לקבל הסכמה מדעת של המטופל. לשם הסכמה מדעת על הרופא למסור למטופל מידע רפואי הדרוש לו באורח סביר כדי לאפשר לו להחליט האם להסכים לטיפול המוצע. המידע הרפואי צריך לכלול את האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של המטופל, תיאור מהות ההליך, המטרה, התועלת הצפויה, הסיכויים של הטיפול, הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע לרבות תופעות לוואי כאב ואי נוחות, עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני וכו'.
המידע הנ"ל צריך להינתן למטופל בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר לו מידה מירבית של הבנת המידה לצורך קבלת החלטה. הסכמת המטופל צריכה להיות בכתב אם המדובר במקרים המנויים בתוספת לחוק או בעל פה או בדרך של התנהגות במקרים אחרים.

במקרים של ניתוחים אשר אינם דחופים או אינם חיוניים בתי המשפט בישראל הטילו חובת זהירות וחובת גילוי מוגברת על הצוות/ המוסד הרפואי. על הרופא לתעד את ההסברים שניתנו למטופל טרם ביצוע ההליך בתיקו הרפואי של החולה.
מקום שהצוות/המוסד הרפואי לא עמד בחובת הגילוי/הזהירות שנקבעו בחוק ובפסיקת בתי המשפט, במקרה שההליך הסתבך ונגרם נזק לחולה, גם אם המדובר בנזק שכיח וסביר, יוכל הניזוק לתבוע פיצוי בגין נזקיו בעילה של רשלנות רפואית. כמובן בכפוף לכך שהניזוק יוכיח קיומה של התנהגות רשלנית (גם באי מסירת מלוא המידע) ונזק שהתרחש כתוצאה ממנה. על הניזוק להוכיח כי אילו היה זוכה לקבל את מלוא האינפורמציה ואילו היה מודע לאפשרות קיומה של התוצאה, היה נמנע מלבצע את ההליך הרפואי שבגינו נגרם הנזק.

לפני כל הליך כירורגי מתבקש המנותח לחתום על טופס הסכמה לביצוע הניתוח בו נכללת הצהרתו כי נמסרה לו מלוא האינפורמציה אודות הניתוח. יחד עם זאת התנוססות חתימת הניזוק על הטופס אינה מהווה הגנה מוחלטת מפני תביעת רשלנות זאת בעיקר במקרים בהם לא ניתן הסבר מפורט בפועל ובמקרים בהם טופס ההסכמה נחתם זמן קצר טרם הניתוח או אף ביום בו נקבע מועד הניתוח.

תביעות רשלנות רפואית נפוצות נוספות מתייחסות למצב בו הניתוח בוצע שלא בסטנדרט רפואי סביר , סיבוכים הקשורים להרדמה טיפול והשגחה לאחר הניתוח, הותרת חפצים זרים בגוף המנותח, ניתוח בפועל של איבר שונה מזה שאמור היה להיות מנותח וכו'.

ייצוג משפטי הולם איננו מותרות – הוא חובה!

ייצוג של עורך דין תאונות מקצועי ומנוסה בדיני נזיקין מביא תוצאות גבוהות ומיטביות לאין ערוך מאשר בלעדיו.

אם אתם שוקלים להגיש תביעת נזיקין בשל תאונת דרכים, תאונת עבודה או בשל רשלנות רפואית, אל תחשבו פעמיים, התקשרו עכשיו: 03-7515566 או השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם:

דילוג לתוכן